כתושבת בקהילות הקרן ואחת המתנדבות הפעילות והמסורות ביותר של הארגון, מארי תורן הייתה בחירה טבעית לדבר במסיבת הוקרה למתנדבים השנתית שלנו. כשדיברה על מסעה לקהילות הקרן, אמרה מארי לקהל: "תודה לכולכם שראיתם אותי, תמכתם בי והזכרתם לי שגם אחרי המאבקים הקשים ביותר, השמחה יכולה לחזור. המטרה יכולה לחזור."
בשנות ה-90, למארי הייתה עבודה טובה והיא הייתה בריאה. לאחר מכן, בגיל 36, היא סבלה מדימום מוחי ושבץ מוחי שהותיר אותה משותקת בצד ימין. באמצעות טיפול, מארי החזירה לעצמה חלק ניכר מהניידות, אך הדימומים וההתקפים נמשכו, מה שהוביל לניתוחים מרובים. היא התקשתה ללכת, לדבר ולכתוב, ונאלצה לפרוש מוקדם ולצאת לקצבת נכות.
עם הכנסתה המוגבלת, מארי התגוררה בדירה קטנה מאוד. היא החלה לחפש דירה גדולה יותר שתוכל להרשות לעצמה. חיפוש זה הוביל ליום פתוח של Foundation Communities באפריל 2024. באירוע, מארי למדה על עשרות קהילות הדירות במחירים נוחים של העמותה למשפחות ולמבוגרים יחידים. היא שמעה גם על הזדמנויות ההתנדבות הרבות בתוכניות Foundation Communities המספקות מגוון שירותים לתושבי מרכז טקסס ללא עלות. היא נואשות רצתה להיות חלק מזה. למרבה המזל, הייתה דירה גדולה בת חדר שינה אחד זמינה ב-The Jordan at Mueller Apartments, קהילה במחירים נוחים בשכונה יוקרתית. מארי הגישה בקשה, וזמן קצר לאחר מכן, קיבלנו את פנינו בבית.
זמן קצר לאחר שמארי התמקמה בביתה החדש, היא החלה להתנדב במזווה המזון הבריא שבאתר "הירדן". "בגלל בעיות הבריאות שלי, נהגתי פשוט לקחת את זה בקלות, לנוח ולא לעשות כלום", אמרה מארי. "הרגשתי כאילו לחיי אין מטרה ופשוט חיכיתי למות. השתמשתי בבנקי מזון אחרים בשנות ה-90 וזו הייתה חוויה כל כך משפילה. אבל אהבתי את האופן שבו עובדי קרן הקהילות התייחסו לאנשים בכבוד ובכבוד. גם אני רציתי לעשות את זה. זה גם נתן לי הזדמנות לצאת ולפגוש אנשים, ליצור חברים חדשים ולעזור לאנשים."

לא עבר זמן רב עד שמארי התנדבה בשלושה בתי מחסה למזון בו זמנית. היא אומרת שמכיוון שמדובר רק בכמה שעות, שלושה ימים בשבוע, זה לא משאיר אותה מותשת. היא נהנית לברך את הלקוחות, ליידע אותם אילו מאכלים זמינים וכיצד הם יכולים להכין אותם. היא גם פגשה משפחות שלעולם לא תשכח, כמו האישה שאיבדה את בתה בתאונת דרכים ונאלצה לספק דיור ומזון לחתנה ולשני נכדיה. כמו כן, משפחה בת 11 נפשות שנאלצה להסתתר באפגניסטן, ולאחר מכן לברוח לארה"ב. בשיחה איתם בפרסית, מארי גילתה שהם גרים בבית של משפחה אחרת עד שימצאו כאן עבודה.
"אלה היו אנשים גאים ומשכילים, והיה להם קשה להגיע למזווה מזון", אמרה מארי. "הם הרגישו בושה. חיבקתי אותם חיבוק גדול, ואמרתי להם שהם לא לבד, ושאני גם מקבלת את האוכל שלי מהמזווה כי במקרה אין לי הרבה כסף כרגע, אבל יהיה לי כי אני הולכת לזכות בלוטו!"
השנה, מארי התנדבה גם במרכז פרוספר קהילות של קרן וסייעה בתוכנית סיוע במס. היא סיכמה את נאומה במסיבת הוקרה למתנדבים באומרה "לא משנה מה התמודדת איתו, לא משנה מה את עדיין מתמודדת איתו, את לא לבד. תמיד יש פרק חדש שמחכה. שלי התחיל עם דימום מוחי וממשיך עם קופסת דגני בוקר שנתרמה. החיים מצחיקים ככה".
תודה, מארי, על העזרה שלנו לשרת את שכנינו ועל ההשראה שלנו."





































































































